בית החולים הזה מצוי בכפר גנים הוותיקה ומוכר היטב לתושבי העיר.הכרותי את בית החולים החלה לאחר שנפגשתי עם אחות העובדת שם. אותה אחות שהפכה להיות זוגתי לחיים,סימה שטיין שמה והיא אחת מתוך צוות של עשרים ושבע אחיות העובדות במחלקה לרפואה דחופה או הידוע יותר בכינויו: "חדר מיון".
איני מתיימר להבין בהליכים רפואיים או להבין בדקויות של איכות טיפול.אני כן יכול לכתוב בבטחון רב שאני מבין במזג האנושי,באופי האנושי ובמידת הרצון לסייע של סגל בית החולים.לדאבוני בשל מצבה של בתי אני למוד חדרי מיון ,רופאים ואחיות.ניסיון שאיטנו טוב בלשון המעטה.
הסגל במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים השרון ראוי לעניות דעתי להערכה ואולי, במידה מסויימת להערצה. קבוצת רופאים : ד"ר סנדובסקי,ד"ר רוטמן, ד"ר להב, ד"ר לובה. סגל אחים ואחיות :בתי,שושי שוורץ ושושי פנחס, גלילה,אילנה,סימה שטיין,קרלה,ראודה,יפה לוי ועוד רבים וטובים.סניטרים מסורים כמו:עמיחי ואיציק.כח עזר איכותי המורכב מברכה וניאהד העושים נפלאות.אחראי א.ק.ג ,בתי ויהודה.כל הקבוצה המופלאה הזו עוסקת בהצלת חיי אדם.פשוט עד אין קץ אך גם כה מסובך להבנה.
לעתים, אני חוטא בצפיה בנעשה בחדר המיון.בעיקר במשמרות הערב בהן סימה עובדת.אני נדהם כל פעם מחדש מהיעילות,סבר הפנים היפות והנכונות לסייע לחולים המבוהלים.אותם חולים החשים כה אבודים וכה אומללים בהגיעם לחדר המיון ובתוך דקות( כן, דקות ספורות בלבד) זוכים לטפול ראשוני,הסבר על מצבם המביא בעיקר להורדת החשש והפחד הממלא אותם.גם מקומם של המלווים אינו נפקד וגם הם מקבלים את ההסבר הראשוני על מהות הטיפול.אי אפשר שלא להבחין בשינוי הבעות הפנים של הבאים ומלוויהם מרגע כניסתם למיון ועד לאותו הרגע שבו הם מקבלים את הטיפול הראשוני.דקות הנמשכות כנצח, אני חושב בלבי .כמה טוב שאכן אלו רק דקות מעטות עבור המטופלים ומלוויהם.
ראויים להערצה כבר כתבתי?
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
